זבח הפסח אצל השומרונים


כולנו שמענו על עדת "השומרונים", אך לא יודעים באמת מי הם ומה מאפיין אותם.
בעודנו שומעים כי השומרונים חוגגים את זבח הפסח ב-28.04.2010, שחל השנה חודש אחרי ערב הפסח שלנו, הסתקרנו והחלטנו לנסוע, לראות, לשמוע ולהבין.     
בנסיעה של כשעה מאזור ראש העיין, הגענו אל הר גריזים.
פגשנו אנשים מקסימים, מכניסי אורחים ששמחו לענות לכל שאלותינו. לספר לנו על מוצאם, ההבדלים בינם לבינינו ולשתף אותנו בזבח הפסח שנערך באותו ערב.

השומרונים הינם אחת מעדות ישראל השומרת על ייחודיות ואוטנטיות לאורך אלפי שנים, בעלי המורשת העתיקה ביותר. שומרונים (בשפתם שוֹ‏מְרִים, שומרי התורה או תורת משה) הם עם קדום וקבוצה אתנית-דתית המבוססת על נוסח ייחודי של התורה. במהלך ההיסטוריה עברו על השומרונים פרעות ומעשי טבח, בעיקר על ידי הביזנטיים ונושאי הצלב, ומעם של עשרות אלפים, שרדו בשנת  1919 כ-150 איש בלבד.
הם חלק מבני ישראל מתקופת המדבר, ומשתייכים לשבטים אפרים, מנשה ולוי. הם לא גלו עם שאר עשרת שבטי ממלכת ישראל, בגלות אשור שאירעה בשנת 722 לפנה"ס. לפי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", נאמנים לדת משה, חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד הם תולים בחילוקי הדעות בדבר ה"מקום המובחר" לשם בניית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים, ולכן יהושע בן-נון בנה את המשכן במקום שהם מכנים אותו "גבעות עולם". כאן כיהנו בקודש פינחס בן אליעזר בן אהרון, כהן גדול ובניו. המקדש בימיהם היה בהר גריזים והוכר על ידי כל שבטי ישראל. על הר גריזים נמצא גם "מזבח יצחק", מקום העקדה.
הם מצביעים של שושלת בני אהרון הכהן כפי שמופיע בספר דברי הימים. הספר הקדוש היחיד המוכר על ידם הוא תורת משה שהוכתבה למשה בן עמרם. הם נאמנים לקיום החוקים הכתובים בתורה כלשונה. השינוי העיקרי שבו לעומת התורה שבידי היהודים הוא כי בעשרת הדיברות, בדיבר העשירי, מופיע הנוסח: "ובנית שמה מזבח ליהווה אלוהיך מזבח אבנים". השומרונים אינם מכירים בתורה שבעל פה, ולא במשנה ובתלמוד. כמו כן אין הכרה בנביאים ובכתובים למעט ספר יהושע, השונה מאוד מנוסח המקרא.
השומרונים שומרים את השבת כהלכתה, מחויבים לארץ ישראל, הם חוגגים חגים מקראיים בלבד ומנהגיהם שונים מאלו הנהוגים בעם היהודי. השומרונים מונים את השנים מכניסת בני ישראל לארץ כנען.
הם שומרים  על הכתב העברי הקדום ועדיין משתמשים בעברית הקדומה בתפילותיהם.

קהילת השומרונים מונה כיום כ-750 נפש, כמחציתם מתגוררים בחולון והשאר בשכונת לוזה בשכם שבהר גריזים, בסמוך לאתריהם המקודשים. לכל השומרונים יש אזרחות ישראלית. לתושבי קריית לוזה, שנכללת בתחום המוניציפאלי של שכם, יש גם אזרחות פלסטינית. הללו מעורבים בשכניהם הערבים, הילדים לומדים בבתי הספר הערבים שבשכם, כך שהשפה המדוברת ביניהם הינה ערבית, ובנוסף הם לומדים בצורה מאורגנת ומסודרת הן את השפה העברית והן את העברית העתיקה בה משתמשים בעת התפילות. מבחינה כלכלית מעורבים השומרונים בכלכלת הגדה המערבית, ויתכן שנהנים קצת משני העולמות.

נכבד ילד


זבח הפסח


זבח הפסח הוא החג החשוב ביותר לשומרונים. כל בני העדה מחויבים להיות נוכחים בזבח. השומרונים תושבי חולון עוזבים את בתיהם למשך ימי הפסח, ועוברים לבתיהם בשכונת לוזה.
בימים שלפני הזבח מתחילים בהכנות, קניית כבשים ורחיצתם, והכנת העצים להדלקת האש בתנורים.

הגענו בסביבות השעה שלוש ועלינו לאתר הארכיאולוגי שבפסגת הר גריזים. ראינו את המקום שבו מאמינים השומרונים כי עמד אוהל מועד, "גבעות עולם". ראינו גם את "מזבח יצחק", המקום שבו התרחשה עקדת יצחק.

ירדנו אל מרכז השכונה, אל מתחם הטקס שהתחיל לאט לאט להתמלא. האורחים מתרכזים ביציע האורחים.
באתר הטקס שישה תנורים ענקיים שכבר דלקו, שסביבם הוכנו ערמות עצים שמשמשים לשריפה.

תנור אדמה

 

אט אט מתמלא המתחם באנשים. אנשי הקהילה עוברים לבגדים לבנים.
בסביבות השעה חמש מביאים את הכבשים, בני העדה ממשיכים לשיר ולזמר את תפילותיהם. כדי לא לבטל את הזמן עד לשקיעת החמה ותחילת הטקס, שרים מזמורים.

כבשים

 

נכבדי העדה שרים

 


הכהן הגדול אלעזר בן-צדקה הוא היחיד העוטה "טלית" כפי שאנו מכירים. השומרונים מכנים בשם "טלית" את הגלימה הארוכה המעוטרת ב-22 כפתורים ולולאות. כולם מחכים להינתן האות לשחיטה ע"י הכהן הגדול שמנהל את הטקס.  

  הכהן הגדול

 


הטקס מתחיל וכשהכהן הגדול קורא "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל- בֵּין הָעַרְבָּיִם" שמות יב 6, זהו האות.
כל השוחטים נמצאים מצדי תעלת השחיטה, "מזבח האדמה". כשישים כבשים נשחטים בו זמנית. 

שחיטה / זבח הפסח

 

תעלהתעלה לילה


פושטים את עור הכבשים ומנקים אותם מאיברים האסורים לאכילה. איברים אלו, "אימורין", מועברים מיידית למזבח הגדול לשריפה.

מזבח / זבח הפסח

 


מסירים את עורם של הכבש ושורפים בתנורים. את הזרוע הימנית של הכבש מפרישים לכוהנים.
במלאכה זו עוסקים הצעירים. הכבשים נתלים על ווים ולאחר הניקוי מושחלים על מוטות עץ ארוכים - שיפודים, שנעטפים ברשתות מתכת על מנת שלא יתפרקו ע"י החום הרב בתנורים.

שיפודים

 


לאחר השחיטה, מסתובבים ומחבקים ומנשקים איש את רעהו.
ממליחים" וְכָל-קָרְבַּן מִנְחָתְךָ, בַּמֶּלַח תִּמְלָח, וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ, מֵעַל מִנְחָתֶךָ; עַל כָּל-קָרְבָּנְךָ, תַּקְרִיב מֶלַח"  ויקרא ב יג.
הנשים מחזיקות ענף של אזוב, אותו טובלים לאחר השחיטה בדם ובעזרתו מסמנים את המצח, כתחליף לסימון המשקופים: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" שמות יב יג.

אזוב / זבח הפסח

 


בזמן הכנת הכבשים, המבוגרים עסוקים בשירי פסח עתיקים בעברית עתיקה וריקודים. הנשים והילדים יושבים בחברותה ומשוחחים שיחת רעים.
ממתינים לשעה תשע שבה מורידים את הכבשים לתוך ששת תנורי האדמה. במהירות מכסים ברשת ברזל שעוזרת להחזיק את השיפודים במרכז התנור, על מנת שלא ישרפו מהדפנות הלוהטים. מכסים ביריעה, האש כבאת כתוצאה מחוסר חמצן, והכבשים מתבשלות בחום העז שנותר בתוך התנור.

הורדה לתנורים


לא נשארנו עד הלילה, אך מאוחר יותר הם מוציאים את הכבשים מן התנורים והולכים לאכול ארוחה מהירה בבתיהם. בסיום הארוחה הם חוזרים אל המתחם עם שאריות הכבש ואותם הם אוכלים בחברותא ואת השאריות שורפים במזבח. אין להשאיר כל זכר מהזבח עד צאת החמה.

בסוכות נבקר שוב אצל השומרונים.

אם ברצונך לקבוע איתי סיור זבח הפסח אצל השומרונים, או לקבל פרטים נוספים לגבי סיורים חווייתיים, נא ליצור קשר

נתראה בדרכים, אברהם
 

קטגוריות: